משלי, פרק א׳, פסוק כ״ד

קולה של החכמה או קריאתו של ה' פונים אל האדם במטרה לעורר אותו, בין אם דרך הזמנה רוחנית ובין אם על ידי הענקת שפע, וזהו יַעַן קָרָאתִי. למרות פניות אלו תגובת האדם היא וַתְּמָאֵנוּ, סירוב אקטיבי הנובע מכבילות לתאוות או מהתעלמות מודעת. בעקבות הסירוב מגיעה הפעולה של נָטִיתִי יָדִי, אשר מתפרשת כמחוות יד מקרבת ומזמינה כאשר הקול אינו נשמע, או לחלופין כהנחתת ייסורים קלים כדי לעורר את האדם מחדש. לבסוף, המצב מחמיר לכדי וְאֵין מַקְשִׁיב, שכן האדם שוקע בטרדותיו ומתעלם לחלוטין הן מהושטת היד לעזרה והן מאזהרות העונש.