ספר משלי אינו מיועד רק לחסרי הניסיון או לפתיים, אלא טומן בחובו ערך עצום גם עבור העילית האינטלקטואלית. גדולי החכמים אינם מסתפקים בידע שצברו, אלא משתמשים בלימוד חדש כמקפצה לצמיחה שכלית ורוחנית שאין לה קץ.
הפרשנים מסכימים כי יִשְׁמַע חָכָם מלמד שגם החכם יפיק תועלת רבה מדברי הספר. החָכָם מוגדר כמי שכבר קיבל ידע, שמועות וחוקים מרבותיו או מלימוד התורה [רש"י, מלבי"ם]. הקריאה בספר תעורר בו חשק עז להמשיך להאזין למוריו ולא להישען רק על חכמתו הקודמת [אלשיך], כאשר עצם השמיעה מבטאת גם מצב של הכנה, קשב והסתכלות מעמיקה [אמרי דעת].
מתוך כך, החכם וְיוֹסֶף לֶקַח. מכיוון שהחכמה היא רחבה ואין לה גבול, הוא בהכרח יגלה בספר פרטים וחידושים שלא היו ידועים לו קודם לכן [מלבי"ם, עמנואל הרומי]. המילה לֶקַח מתפרשת כלימוד, כמוסר השכל וכקניין של דרכים ישרות לתיקון המידות והדעות [רש"י, רלב"ג]. באמצעות המשלים, החכם יוסיף על חכמתו, בין אם על ידי המשך למידה מאחרים [אלשיך] ובין אם על ידי הפקת תובנות חדשות מדעתו שלו [מצודת דוד].
לעומת החכם הנשען על ידע שקיבל, הנָבוֹן הוא אדם המסוגל להבין דבר מתוך דבר ולהוציא מסקנות הגיוניות בכוחות עצמו [רש"י, אלשיך, מלבי"ם]. איש כזה תַּחְבֻּלוֹת יקנה. מושג זה מתאר עיון דק, מחשבה עמוקה והוצאה לאור של עניינים נסתרים וחתומים [רלב"ג, מצודת ציון, מצודת דוד, אמרי דעת]. שורש המילה קשור למילה חבל; כשם שחבל נוצר מקשירת חוטים רבים יחד, כך הנבון קושר ומרכיב היקשים הגיוניים ועצות שונות זו בזו, כך שאם עצה אחת נכשלת הוא מיד ישתמש באחרת [מלבי"ם]. תחבולות אלו הן למעשה דרכים מושכלות להבנת המציאות [ביאור שטיינזלץ], והן מעניקות לנבון את הכלים לפענח משלים ומליצות ולהבחין ברובד הנסתר שמתחת לרובד הנגלה, בדומה להצצה מבעד לנקבים זעירים של תכשיט כסף כדי להבחין בתפוח זהב החבוי בפנים [עמנואל הרומי].
לבסוף, הפועל יִקְנֶה אינו מתייחס לפעולה מסחרית מול מוכר, אלא מבטא קניין רוחני [מצודת ציון], המעיד על לימוד והתרגלוּת מעשית בעניינים המושכלים של החכמה [אמרי דעת].