הפתיחה לספר משלי משמשת כהצהרת כוונות המגדירה את מטרתו המרכזית של הספר כולו. אין מדובר רק באוסף של אמרות, אלא במדריך מעשי ומדורג שנועד לעצב את אישיותו, שכלו ומידותיו של האדם ולעודד אותו לחפש אחר החכמה [ביאור שטיינזלץ, ראשון לציון]. הספר בא להשלים את חוקי התורה: בעוד שהתורה קובעת ציוויים מוחלטים וגזרות מלך, ספר משלי מעניק את הכלים הנפשיים והעצות המעשיות כיצד ליישם אותם בחיי היום יום ולהתמודד בהצלחה עם פיתויי היצר [אלשיך].
השלב הראשון בהתפתחות זו הוא לָדַעַת חָכְמָה. החכמה מוגדרת כידיעת האמת האלוהית והיראה מפני ה' [אבן עזרא], וכן כהשגת אמיתות מהותיות וברורות [רלב"ג]. מאחר שבכל תחומי החיים ניצבות בפני האדם דרכים מנוגדות כגון גאווה מול ענווה או אכזריות מול רחמים, השכל האנושי לבדו אינו מסוגל להכריע מהי הדרך הנכונה בכל מצב. לכן, החכמה היא הידיעה האלוהית המורה לאדם באיזה נתיב ראוי לבחור [מלבי"ם]. בסופו של דבר, מטרת ידיעת החכמה היא להביא את האדם לידי עמל בתורה [רש"י].
לצד החכמה ניצב המּוּסָר. מכיוון שטבע הלב האנושי נוטה פעמים רבות אחר תאוותיו ומתנגד לדרך החכמה, המוסר הוא כוח ההרתעה והריסון הפנימי, הנובע מיראת ה', אשר אוסר את הנפש ומונע ממנה לסטות מן הדרך הנכונה [מלבי"ם]. המוסר כולל שני רבדים: מוסר המידות, שעניינו עזיבת תכונות מגונות ואימוץ מידות טובות, ומוסר הדעות, שעניינו סדר לימוד נכון והכרה במגבלות השכל האנושי [רלב"ג]. בנוסף, המוסר מבטיח שהחכמה לא תשמש רק ככלי להשגת תועלת חומרית כדרך אומות העולם, אלא תוביל לתיקון האדם [ראשון לציון] ולשמירה מדוקדקת של המצוות [אבן עזרא].
לאחר רכישת החכמה והמוסר, האדם עולה למדרגה גבוהה יותר של לְהָבִין. בניגוד לחכמה שאותה האדם קולט מבחוץ, הבינה היא כוח פנימי היוצא החוצה, חוקר לעומק ומסיק מסקנות [מלבי"ם]. חלק מן הפרשנים מסבירים כי המילה יכולה להתפרש גם כפעולה המופנית כלפי אחרים, שכן שלמה המלך משתמש במשלים כדי להנגיש ולהסביר לבני אדם רעיונות עמוקים שקשה להשיגם בדרך רגילה [מצודת דוד, עמנואל הרומי].
מטרת ההבנה היא לפצח את אִמְרֵי בִינָה. אלו הם דברים שאינם נראים על פני השטח ודורשים יכולת הבדלה בין ניגודים והיקש של דבר מתוך דבר [אבן עזרא, מלבי"ם]. כאשר אדם מגיע למדרגה זו, הוא מסוגל להוציא לאור תעלומות באופן כה ברור והגיוני, עד שכל רואה יסכים עמו [ראשון לציון]. מעבר לכך, אמרי הבינה הם הסודות, הרמזים והחידות החבויים בתורה עצמה. שלמה המלך, ברוח קודשו, טמן בספרו רמזים ותחבולות שכליות המאפשרים לנבונים לפענח את סתרי התורה, כך שבעקבות הלימוד במשלי יוכל האדם להתבונן לאחור על פסוקי התורה ולהבין את עומקם הנסתר [אלשיך, עמנואל הרומי].