לאחר פתיחה המגדירה את מטרות ספר משלי, פסוק זה מהווה את נקודת הזינוק והאקסיומה המרכזית של הספר כולו. הפרשנים מסכימים כי הפסוק מציג את התנאי ההכרחי לכל למידה והתפתחות רוחנית, ומנגיד אותו לגישתם ההרסנית של אלו הדוחים תנאי זה.
המילה רֵאשִׁית מתפרשת בשני אופנים המשלימים זה את זה. הפירוש הראשון הוא במובן של התחלה כרונולוגית ויסוד, והפירוש השני הוא במובן של החלק המובחר והעיקרי ביותר, בדומה לביכורי פירות [עמנואל הרומי, אמרי דעת]. לפיכך, יִרְאַת ה' אינה רק שלב מקדים שיש לעבור, אלא היא תמצית החכמה עצמה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאי אפשר לגשת לקניין השכל והחכמה ללא בסיס איתן של מוסר ויראת שמים. בעוד שחכמות הטבע וההנדסה מבוססות על חושים וניסויים, חכמת התורה והמידות נשענת על קבלה ואמונה בבורא. יראת ה' מכינה את הלב לקבל חוקים אלו כאמיתות מוחלטות [מלבי"ם]. יתרה מכך, תיקון המידות חייב להקדים את ההשכלה, שכן אדם הלכוד במידות רעות לא יוכל להשיג חכמה אמיתית [רלב"ג], ואם לא יקדים את היראה לחכמתו, היא לא תתקיים בידו לאורך זמן [אמרי דעת]. המוסר האמיתי חייב להיות מבוסס על התורה כדי להגן על האדם מיצרו, בניגוד למוסר המבוסס על השכל האנושי בלבד, שאינו מספיק כדי להתגבר על היצר [חומת אנך].
בחלקו השני של הפסוק מוצגת הגישה ההפוכה. המילה אֱוִילִים אינה מתארת אנשים חסרי דעת או משוגעים, אלא נושאת משמעות עמוקה יותר. יש המפרשים כי אלו הם רשעים שאיבדו את היכולת לבחור בטוב ולמאוס ברע, וחוטאים משום שנכנסה בהם רוח שטות [אלשיך, מצודת ציון]. גישה ייחודית מזהה את המילה עם המילה אולי, כלומר אנשים המטילים ספק בכל דבר. אלו אינם פתאים, אלא עשויים להיות פילוסופים ואנשי שכל מובהקים, אך מכיוון שהם מטילים ספק באמיתות היסוד של יראת ה', הם אינם מסוגלים לקבל את חוקי החכמה [מלבי"ם]. בנוסף, האוויל נבדל מהכסיל הרגיל בכך שהוא מחזיק בדעה שגויה ומסרב בעקשנות לחזור בו מתוך גאווה [עמנואל הרומי].
מתוך עיוורון זה, האווילים בזים לחכמה ולמוסר. מכיוון שהם דוחים את נקודת ההתחלה שהיא יראת ה', הם אינם מסוגלים להכיר בערכה של החכמה, וממילא הם מתרחקים ממנה ומזלזלים בה [רלב"ג, מצודת דוד]. על כן, שלמה המלך מציב פסוק זה בפתח דבריו כדי להבהיר שאותם אווילים אינם נמנים עם קהל היעד של הספר, וכי הדרך היחידה להפיק תועלת ממשלי החכמה היא לגשת אליהם מתוך יראה וענווה [רש"י, אלשיך]. העובדה שהאווילים בזים לדרך זו אינה צריכה לרפות את ידיו של מבקש החכמה, אלא לחזק את הכרתו בחשיבות היראה [אבן עזרא].