החכמה אינה סוד כמוס השמור ליחידי סגולה, ואינה חבויה בשמים או מעבר לים. היא נגישה, מצויה במרחב הציבורי, ומחזרת באופן פעיל אחר בני האדם כדי להדריכם. קריאתה של החכמה מהדהדת בגלוי, בניסיון מתמיד לעורר את האדם לעזוב את דרך האיוולת ולשוב אל המסלול הנכון.
הפרשנים נחלקו בשאלת מהותה של אותה חכמה. הגישה המרכזית רואה בה את חכמת התורה [רש"י, אלשיך], כאשר לשון הרבים חׇ֭כְמוֹת רומזת לשילוב של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הפועלות יחד כדי להישיר את האדם ולשמש לו תרופה כנגד היצר הרע [אלשיך]. מנגד, יש הסבורים כי הכוונה היא לכל חכמה באשר היא [מצודת דוד], וכי היא נקראת בלשון רבים משום שהיא מתחכמת ומתאימה את דבריה לרמתו ולהשגתו של כל שומע ושומע [ראשון לציון].
המרחב שבו נשמעת הקריאה, בַּח֣וּץ ו־בָּ֝רְחֹב֗וֹת, מתפרש בשני אפיקים עיקריים. האפיק הראשון מבין זאת כפשוטו כמשל למקומות הומי אדם שבהם עוברים ושבים [אבן עזרא, אמרי דעת]. החכמה מדומה לרוכלת המכריזה על סחורתה בנעימה [ביאור שטיינזלץ], כדי להדגיש שהיא מזומנת לכל ואין לאדם שום תירוץ של התרשלות, שכן היא אינה מדברת עמו בסתר אלא במקומות המפורסמים ביותר [עמנואל הרומי].
האפיק השני מפרש את המקומות הללו באופן אלגורי ורוחני. יש המזהים את המרחבים הללו עם בתי המדרש, המקומות שבהם מרחיבים את דברי התורה [רש"י]. אחרים רואים בכך תיאור של מצב רוחני: אדם שעוזב את השמירה המעולה של בית המדרש ויוצא "החוצה", חושף את עצמו לסכנות היצר הרע, והתורה צועקת אליו כדי להזהירו ולהחזירו למוטב [ראשון לציון]. בנוסף, המונח בַּח֣וּץ מסמל את הרובד החיצוני והפשטני של לימוד התורה, בעוד בָּ֝רְחֹב֗וֹת מסמל את ההעמקה וההרחבה בלימוד. ככל שהאדם מעמיק יותר, כך ההתעוררות הרוחנית הפועלת בקרבו חזקה ומשמעותית יותר [אלשיך].
אופן הקריאה מתואר במילים תָּרֹ֑נָּה ו־תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ. משמעות המילה תָּרֹ֑נָּה היא השמעת קול, הכרזה וקריאה פומבית [רלב"ג, מצודת ציון, אבן עזרא]. קריאה זו נעשית בנעימות, שכן דברי התורה ערבים ומשמחים את אוזן השומע כרינה [ראשון לציון]. עם זאת, קיים מדרג בעוצמת הקריאה, המשקף תהליך הדרגתי של גילוי החכמה. בתחילה, החכמה מתגלה בַּח֣וּץ, שהוא האזור שמאחורי הבתים שבו נמצאים צעירים, ושם היא רק מרננת לעצמה. אך כאשר היא מגיעה אל בָּ֝רְחֹב֗וֹת, המקום הרחב שלפני הבתים שבו נמצאים הבוגרים, היא תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ – משמיעה קול מכוון ורם כדי שכולם ישמעו [מלבי"ם]. עבור אדם שתעה לחלוטין בדרכו, קול זה הופך לצעקה רמה כשופר, המנסה להעיר אותו מאיבוד הדרך הרוחני שלו ולהדריכו בחזרה אל מקור החיים [ראשון לציון].