משלי, פרק א׳, פסוק ו׳

לימוד ספר משלי מעניק לאדם כלים לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, כלומר לפענח את הדימויים החיצוניים של התורה ולהגיע אל המשמעות הפנימית השכלית המסתתרת תחתיהם, או אל הדיבור הצח והנעים. הלומד נדרש להבנה כפולה הקולטת במקביל את הרובד הפשוט ואת הנמשל הסמוי, יכולת שהיא הכרחית כדי להשיג את דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם. מונח זה מכוון לדברי הנביאים והתורה שבעל פה, המלאים ברמזים ובעניינים סתומים שאסור להבינם באופן מילולי, שכן הם מסתירים אמיתות על ה' ועל העולם מפני מי שאינו בשל לכך. לבסוף, ההעמקה בספר מקנה לאדם הנבון את היכולת להעביר בעצמו חכמה וסודות הלאה בדרך של רמז, ורק למי שראוי ללמוד אותם.