החכמה האלוהית מפנה קריאת אזהרה לשלוש קבוצות של מתרחקים מדרך הישר, ושואלת את כולן עַד מָתַי ימשיכו בכך. תחילה היא פונה ישירות אל הפְּתָיִם, שהם אנשים קלי דעת הממהרים להתפתות, ותוהה מדוע תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, כלומר מדוע יבחרו להמשיך בתמימות וברדיפה אחר הנאות החומר. לעומתם, ההתייחסות אל הוְלֵצִים ואל הוּכְסִילִים נעשית בלשון נסתר מכיוון שה' מואס בהם. הוְלֵצִים בוחרים בבטלה ולָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם כשהם לועגים לאמונה ולמוסר משום שאין להם הוכחות שכליות, ואילו הוּכְסִילִים הם בעלי סכלות מושרשת אשר יִשְׂנְאוּ דָעַת במודע, מתוך הבנה שהתורה תשים רסן לתאוותיהם ותפריע להם ללכת אחר יצריהם.
משלי, פרק א׳, פסוק כ״ב
עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ־פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.