משלי, פרק י׳, פסוק י׳

אדם אשר קֹרֵץ עַיִן, כלומר רומז רמיזות נסתרות כדי לתכנן רעה או ללעוג לאחרים, יִתֵּן עַצָּבֶת. פעולה חשאית זו זורעת חרדה וכאב מתמשך אצל הנפגע שאינו יודע מתי תצא הרעה אל הפועל, ולבסוף מביאה צער ועונש גם על הפועל עצמו. לעומתו, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם הוא אדם שאינו שולט בדיבורו ומכריז על כוונותיו בגלוי, ולכן הוא יִלָּבֵט וייפול. מכיוון שדבריו מתפרסמים ברבים הוא מכשיל את עצמו ונענש, אך מאחר שהוציא את כעסו החוצה הוא עשוי להיות מסוכן פחות מהאדם הערמומי והשתקן הפועל בסתר.