העולם הפנימי של האדם מתורגם בסופו של דבר למציאות חייו, כאשר מְגוֹרַת רָשָׁע, הפחד והאימה התמידיים המלווים את עושה הרע מפני עונש, הִיא תְבוֹאֶנּוּ ותשיג אותו חרף כל תחבולותיו להינצל. לעומת זאת, הצדיק חי מתוך שלווה וביטחון, וזוכה שאת משאלות לבו, וְתַאֲוַת צַדִּיקִים, ה' יִתֵּן ויעניק לו בהשגחה פרטית מבלי שיידרש להתאמץ. שאיפת הצדיקים יכולה להיות הדבקות בה' והחכמה, או לחלופין הרצון לראות במפלתם של עושי הרע. מציאות זו, שבה פחדו של הרשע מתממש ותקוות הצדיק מתגשמת, דורשת לעיתים זמן המתנה ואינה ניכרת תמיד באופן מיידי.
משלי, פרק י׳, פסוק כ״ד
מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.