קרה לכם פעם שרציתם להגיד משהו, וחשבתם טוב טוב באילו מילים לבחור כדי שכולם יהיו מרוצים ושמחים? הצדיקים תמיד חושבים לפני שהם מדברים. הם יֵדְעוּן רָצוֹן, כלומר הם יודעים בדיוק איך לבחור מילים נעימות וטובות שעושות שלום בין כולם, משמחות את האנשים סביבם וגם מביאות נחת לה׳. בגלל שהם כל כך ישרים וטובים, מספיק להם רק להזיז בעדינות את שִׂפְתֵי הצדיק שלהם בתפילה, וה׳ מיד מקשיב ועונה להם. אבל אצל הרשעים זה אחרת לגמרי. הדיבור שלהם מלא בתַּהְפֻּכוֹת, שזה אומר מילים שהן ההפך הגמור מהאמת ומהיושר. הם לא מנסים לשמח אף אחד, אלא אוהבים להתווכח, להכעיס ולהגיד דברים הפוכים מדרך החכמה. לכן, אפילו כשהם פותחים את פִּי הרשעים שלהם ומתפללים, הם משיגים את התוצאה ההפוכה, כי הדיבור שלהם לא ישר ורק מרחיק אותם מה׳ ומאנשים אחרים.
משלי, פרק י׳, פסוק ל״ב
שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.