משלי, פרק י״א, פסוק ט״ז

אישה בעלת נפש עדינה וטהורה הניכרת במעשיה הטובים, שהיא אֵשֶׁת־חֵן, שומרת על מעמדה ועל כן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד בזכות מידותיה, ללא צורך בכוחניות או בממון. לעומתה, אנשים אלימים ובעלי כוח המטילים פחד, שהם עָרִיצִים, נשענים על הון זמני שאותו השיגו בחמס, ולכן יִתְמְכוּ־עֹשֶׁר וישמרו עליו בכוח הזרוע. ניגוד זה ממחיש כיצד הכבוד המוסרי נשמר בטבעיות על ידי שאיפה רוחנית ודבקות בה', בעוד שצבירת העושר החומרי דורשת לרוב גזל וקפיצת יד. ברמה הלאומית, דרך החן והמוסר מאפיינת את כנסת ישראל המתקרבת לתורה, בניגוד למזלזלים בשכל הרודפים אחר כוח חומרי.