נתינה לזולת אינה מחסרת ממשאביו של האדם, אלא מביאה לו שפע וצמיחה בבחינת מידה כנגד מידה. אדם נדיב החפץ להרבות טובה לסביבתו מוגדר כנֶפֶשׁ בְּרָכָה, והוא יזכה כי נפשו תְדֻשָּׁן, כלומר תתמלא באושר, חיוניות ורווחה. במקביל, אדם המשביע את הנזקקים וּמַרְוֶה אותם כגן מים, מובטח לו כי גַּם־הוּא יוֹרֶא וישבע בעצמו מטוב ה' בעולם הזה ובעולם הבא. לצד המשמעות החומרית, הכתוב מתפרש גם על הפצת תורה, שכן המורה המרווה את צימאונם השכלי של תלמידיו אינו מאבד מידיעותיו, אלא מתעשר בהן וזוכה להוראה מאת ה'.
משלי, פרק י״א, פסוק כ״ה
נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.