בניגוד להיגיון הכלכלי, אדם שהוא מְפַזֵּר ומחלק את ממונו בנדיבות לצדקה או להשקעות נבונות, יגלה שרכושו וְנוֹסָף עוֹד וגדל בזכות השם הטוב והאמון שהוא רוכש בקרב הבריות. לעומתו, אדם שהוא חֹשֵׂךְ ומקמץ את כספו, וכך נמנע מלעשות מִיֹּשֶׁר ואת הראוי, יביא על עצמו אַךְ לְמַחְסוֹר והפסד ודאי, שכן צרות עינו מרחיקה ממנו אנשים והוא אף עשוי להיענש מאת ה'. עם זאת, הנתינה דורשת איזון, ומי שמחלק את כל הונו חורג מדרך הישר ועלול להגיע לעוני בעצמו. עיקרון זה תקף גם בעולם הרוח, שכן חכם המלמד אחרים מעמיק את הבנתו שלו, ואילו מי שמונע את ידיעותיו מתלמידים סופו שישכח את תלמודו.
משלי, פרק י״א, פסוק כ״ד
יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.