האדם נבחן בטוהר כוונותיו ובהתאמה שבין פנימיותו לחיצוניותו. אנשים צבועים, המציגים חזות ישרה אך מחשבותיהם עקומות ובלתי ישרות, הם עִקְּשֵׁי־לֵב הנחשבים לתּוֹעֲבַ֣ת ה'. עקמומיות זו מתבטאת הן במעשים חיוביים לכאורה הנובעים ממניעים פסולים כדי לייצר תדמית טהורה, והן בשיבוש אמונות והיכנעות ליצרים בניגוד לחוכמה. לעומתם, תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ הם אלו שפנימיותם וחיצוניותם שוות, והם צועדים בעקביות בדרך היושר. באמצעות השתדלותם להידמות לשלמותו של ה', הם מעוררים את רְצוֹנ֗וֹ וזוכים לקרבתו.
משלי, פרק י״א, פסוק כ׳
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.