משלי, פרק י״א, פסוק כ״ט

אדם המשחית ופוגע במשפחתו ובקניינו בשל עצלות, פזרנות או קפדנות יתר, נחשב עֹכֵר בֵּיתוֹ. כתוצאה מהתנהלותו ההרסנית הוא יִנְחַל־רוּחַ, כלומר ייוותר בריקנות ובחוסר כל, ואף ימיט על ביתו כעס ומריבות. ההידרדרות הכלכלית תוביל בהכרח למצב של וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם־לֵב, שבו הכסיל שאיבד את רכושו ייאלץ להשתעבד לאדם נבון שהשכיל לשמור על הונו. ברובד הפנימי, הפסוק מדמה את גופו ונפשו של האדם לבית, ומלמד כי יש להשליט את השכל על היצרים הנמוכים, כך שהתאוות ישרתו את החכמה במקום להחריב את הנפש.