אדם אשר בָּז ומזלזל לְרֵעֵהוּ, בין אם הוא מעליב אותו בפניו, מרכל עליו מאחורי גבו או משיב מלחמה כשפוגעים בו, מתגלה כאדם חֲסַר־לֵב, כלומר נטול שכל והבנה. לעומתו ניצב אִישׁ תְּבוּנוֹת הבוחר באיפוק ומושל ברוחו, ולכן הוא יַחֲרִישׁ וישתוק. גדולתו מתבטאת בכך שהוא מבליג על עלבונות שמופנים כלפיו ונמנע מלהשיב למחרפיו גם כשיש לו הצדקה לכך. בנוסף, שתיקתו ניכרת בכך שהוא מקשיב בסבלנות לדברי חברו כדי שלא לבזותו, וכאשר הוא שומע רכילות הוא קוטע את השרשרת ואינו מעביר את המידע הלאה.
משלי, פרק י״א, פסוק י״ב
בׇּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.