התמימות והשלמות הפנימית של היְשָׁרִים, אשר נוטים לטוב באופן טבעי וללא מניעים נסתרים, משמשת עבורם כמצפן מוסרי. תֻּמַּת דרכם תַּנְחֵם ותדריך אותם בבטחה אל ההצלחה, תוך הגנה טבעית ממכשולים ומחטאים. מנגד, הבֹּגְדִים הבוחרים בדרכי עורמה מתאפיינים בסֶלֶף, שהוא עקמומיות ועיוות הצדק. עקמומיות זו אינה מביאה להם את התועלת שקיוו לה, אלא יְשָׁדֵּם, כלומר מביאה עליהם שוד, הרס וחורבן. המעשים המקולקלים עצמם הם אלו שגוזלים מהם את נפשם ומפילים אותם למלכודת של הרס עצמי, ללא צורך בעונש חיצוני.
משלי, פרק י״א, פסוק ג׳
תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בֹּגְדִ֣ים (ושדם) [יְשׇׁדֵּֽם]׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.