משלי, פרק י״א, פסוק כ״ג

עולמם הפנימי של בני האדם משקף את מהותם וקובע את גורלם, כאשר תַּאֲוַת צַדִּיקִים היא כמיהה עמוקה וטהורה לעסוק בחכמה ובמעשים ראויים. מתוך שלל הרצונות האנושיים, הצדיקים מנתבים את יצריהם כך שיהיו אַךְ־טוֹב, ובוחרים אך ורק בטוב הרוחני עבור עצמם ועבור זולתם. לעומתם, תִּקְוַת רְשָׁעִים מבטאת ביטחון בכך שרצונותיהם כבר נמצאים בהישג ידם, אך תוחלתם מסתכמת בעֶבְרָה, שהיא כעס וזעם החוצים את הגבולות הראויים. בין אם ציפייתם מופנית מלכתחילה לפגוע באחרים מתוך קנאה, ובין אם הם מצפים לטובה אישית אך נוחלים תסכול ומפח נפש, בחירתם ברע מביאה עליהם את עברת ה' וסוללת את דרכם לאובדן.