משלי, פרק י״ב, פסוק י׳

יצא לכם פעם לנסות להבין מה חיה צריכה, למרות שהיא בכלל לא יכולה לדבר? אדם שהוא יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ הוא אדם טוב וישר שבאמת אכפת לו מהסביבה שלו. בגלל שהבהמה לא יכולה לבקש אוכל במילים, הצדיק מתבונן בה, מבין בדיוק מה חסר לה ודואג לה. הוא נותן לה אוכל בזמן, בכמות הנכונה, ונזהר לא לתת לה לעבוד קשה מדי. כשהוא מתנהג ככה, הוא בעצם לומד מה' שדואג באהבה לכל היצורים החיים. לעומת זאת, אצל אנשים שבוחרים בדרך רעה, הדברים עובדים אחרת. עליהם נאמר וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. לפעמים נראה כאילו הם מרחמים על החיות שלהם, אבל באמת מסתתרת שם התנהגות לא טובה. למשל, הם יכולים לתת לבהמה שלהם המון אוכל, אבל לא כי אכפת להם ממנה, אלא רק כדי שיהיה לה כוח לעבוד בשבילם עבודה קשה מאוד אחר כך. הרחמים שלהם הם רק כלפי חוץ, כי בסופו של דבר הם חושבים רק על עצמם ועל מה שנוח להם.