משלי, פרק י״ב, פסוק י״ז

יצא לכם פעם לשים לב שכשמתרגלים לעשות משהו בכל יום, הוא הופך להיות ממש קל וטבעי בשבילנו? אותו הדבר קורה בדיוק עם המילים שאנחנו בוחרים להגיד. אדם שמרגיל את עצמו לדבר תמיד אמת בדברים הקטנים של היום יום, יהיה לו קל להגיד את האמת גם במצבים חשובים מאוד, כמו למשל אם הוא יצטרך להעיד בבית משפט. על אדם כזה נאמר שהוא יָפִיחַ אֱמוּנָה. המילה יָפִיחַ קשורה לנשיפה של רוח, והיא מתארת דיבור שיוצא מהפה בקלות, בשקט וברוגע. איש של אמת לא צריך לצעוק או להישבע סתם, כי האמת קיימת וחזקה בזכות עצמה. לכן, כשהוא יגיע לבית המשפט, הוא פשוט יַגִּיד צֶדֶק ויעזור לזכות את מי שבאמת צודק. לעומת זאת, מי שמתרגל לשקר בחיי השגרה שלו, הופך להיות עֵד שְׁקָרִים. כשהוא יגיע להעיד, הוא ימשיך לשקר ויפיץ מִרְמָה. שקרנים בדרך כלל עושים הרבה רעש ומנסים להשתמש בכל מיני תחבולות כדי שיאמינו להם. בגלל זה, שופט חכם שיודע שהאדם שעומד מולו רגיל לשקר, יבדוק את הדברים שלו טוב טוב ויזהה בקלות את השקר מתוך הדברים.