כוחו של הדיבור יכול לשמש כנשק קטלני או ככלי הצלה, והבחירה נתונה בידי האדם. המילה דִּבְרֵי רומזת לדיבור ארוך, מתוכנן ומחושב [מלבי"ם]. כאשר מדובר על רְשָׁעִים, מטרת דיבורם היא אֱרָב דָּם, כלומר תכנון פגיעה בזולת. פגיעה זו יכולה להתבצע באופן ישיר על ידי רצח ולקיחת ממון, או באופן עקיף באמצעות הפצת רכילות, לשון הרע ועדות שקר [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד, עמנואל הרומי]. המניע למעשים אלו נובע לעיתים משנאה ונקמה, אך יש שהרשעות כה עמוקה עד שהם פוגעים באחרים ללא כל תועלת אישית, בדומה לנחש המכיש מתוך שנאה טבעית בלבד [עמנואל הרומי]. סכנתם של הרשעים גדולה במיוחד משום שלעיתים קרובות הם מסווים את כוונתם הזדונית במילים חלקות הנשמעות טובות כלפי חוץ [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].
לעומתם, וּפִי יְשָׁרִים פועל בכיוון ההפוך. הישרים, שערכי הצדק והיושר נטועים בטבעם, משתמשים בכוח הדיבור כדי לסכל את מזימות הרשע ולהביא לידי יַצִּילֵם. רוב הפרשנים מסכימים כי ההצלה מכוונת כלפי הקורבנות החפים מפשע. כאשר הישרים שומעים על המזימה, הם ממהרים להזהיר את הנרדפים ולחשוף את התוכנית [רש"י, עמנואל הרומי]. במקרים של עדות שקר, הישרים פועלים בבית הדין כדי לחקור את העדים לעומק עד שיתגלו הסתירות בדבריהם, וכך הם מזימים את העדות השקרית ומצילים את הנידונים [רש"י, מצודת דוד].
לצד הגישה המרכזית, קיימות הבנות נוספות לגבי זהות הניצולים. יש המפרשים כי דיבורם החכם והישר של הצדיקים מציל אותם עצמם מליפול במארב של הרשעים [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. מנגד, מוצגת זווית ראייה שונה ולפיה הישרים, הנוטים לדון כל אדם לכף זכות, עלולים לטעות למראה דבריהם החלקלקים של הרשעים. במצב כזה, פיהם של הישרים עלול לצאת דווקא להגנת הרשעים ולהציל אותם, כפי שיצחק אבינו הוטעה מדבריו של עשו [אלשיך].