ההשגחה האלוהית מתווה מסלולים הפוכים לחלוטין עבור הצדיק והרשע, הן במישור המוסרי והן במישור המעשי. המסלול של הצדיק מתאפיין בשמירה והגנה, בעוד שדרכו של הרשע מובילה אותו לשקיעה מוחלטת בתוך הרוע של עצמו.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יְאֻנֶּה היא יקרה, יזדמן או יסובב. הצירוף כׇּל־אָוֶן מכוון לעוול, חטא ומרמה. מתוך כך, עולות שתי גישות מרכזיות בהבנת ההגנה המובטחת לצדיק בפסוק.
הגישה הראשונה מתמקדת בהגנה רוחנית ומוסרית מפני חטא. ה' שומר על הצדיק כך שלא תזדמן לידו שום עבירה, ואפילו לא ייכשל בחטא בשוגג [רש"י, מצודת דוד]. הסיבה לכך היא שמעשיו הטובים של הצדיק יוצרים מציאות שבה מצווה גוררת מצווה, ומרחיקה ממנו כל סיבה לחטוא. לעומת זאת, אצל הרשעים עבירה גוררת עבירה ללא סוף, עד שהם מגיעים למצב של וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע – סאתם מתמלאת והם שוקעים לחלוטין בחטא [מלבי"ם]. יתרה מכך, גם אם הצדיק יתחיל לחשוב מחשבה רעה או יחל במעשה שלילי, הוא יספיק לחזור בתשובה בטרם יוציא את החטא אל הפועל, בניגוד לרשעים שמשלימים את מעשיהם הרעים עד תום [אלשיך].
הגישה השנייה מפרשת את הפסוק כהבטחה להגנה פיזית מפני נזק ואויבים. אף על פי שהרשעים מלאים במחשבות רעות וזוממים להרע, ה' משגיח על הצדיק ומפר את עצתם, כך שלא יוכלו לסבב לו שום נזק או להפיל אותו ברשתם [רלב"ג, אבן עזרא, אלשיך]. ההשגחה העליונה שומרת על הצדיק, שאין מרמה בלבו, ומרחיקה ממנו כל רע [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. מנגד, הרשעים אינם זוכים להשגחה זו. לא רק שהם אינם מצליחים להזיק לצדיק, אלא שהרעות שהם חושבים עליו שבות ונופלות על ראשם שלהם, כך שהם מוצאים את עצמם שבעים ומלאים בצרות וייסורים [אבן עזרא, עמנואל הרומי].