אדם שמרגיל את עצמו לדבר אמת בשגרה, הוא זה שיָפִיחַ אֱמוּנָה ויוציא מפיו מילים נאמנות ברוגע ובטבעיות בבית הדין כדי שיַגִּיד צֶדֶק. לעומתו, מי שרגיל לשקר יהפוך בהכרח להיות עֵד שְׁקָרִים שגם עדותו תגיד מִרְמָה, ולכן שופטים נדרשים לחקור היטב את דבריו. אופן הדיבור מסגיר את האמת, שכן דוברי אמת מדברים בשקט ובלא מאמץ, בעוד שקרנים נוטים להרעיש ולהשתמש בתחבולות. במישור הרעיוני, הכלל תקף גם לדרכי רכישת החכמה, שבהן הקדמות נאמנות מולידות מסקנות מדויקות, ואילו הנחות שקריות מובילות בהכרח לשגיאה.
משלי, פרק י״ב, פסוק י״ז
יָפִ֣יחַ אֱ֭מוּנָה יַגִּ֣יד צֶ֑דֶק וְעֵ֖ד שְׁקָרִ֣ים מִרְמָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.