משלי, פרק י״ב, פסוק י״ח

אדם אשר בּוֹטֶה, כלומר מוציא מילים משפתיו, עלול לפגוע בזולת באמצעות לשון הרע, סכסוך או עדות שקר, ממש כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב הננעצת בחוזקה. לעומת דיבור הרסני זה, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא את הנפגעים, מביאה שלום בין אדם לחברו ומתקנת את נזקי השקר באמצעות חשיפת האמת. לעיתים החכמים עצמם משמיעים דברי ביקורת הנשמעים קשים ודוקרים, אך מטרתם הפנימית היא להעניק מזור לנפש ולהדריך בדרך ישרה. מנגד, ייתכן שהתיאור המורכב מתייחס לאדם אחד צבוע, הפולט תחילה מילים פוגעניות ומיד לאחר מכן מנסה לחפות עליהן בשפה חלקה המעמידה פנים של ריפוי.