יצא לכם פעם להשקיע מאמץ רב כדי ליצור משהו בעצמכם, והרגשתם כמה זה משמח וטוב יותר מאשר סתם לקחת משהו ממישהו אחר? החכם באדם לוקח אותנו אל עולם הציד כדי ללמד אותנו שיעור חשוב על ההבדל בין שקר ליושר. תארו לעצמכם צייד שמשיג את האוכל שלו ברמאות. הפסוק אומר שלֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. המילה יַחֲרֹךְ פירושה לצלות על גחלים, והמילה רְמִיָּה מתארת אדם רמאי. כלומר, אותו רמאי לא יספיק אפילו לצלות וליהנות ממה שהשיג, מאותו צֵידוֹ. למה? כי דברים שמשיגים בשקר או בגזל לא נשארים אצלנו. בסוף אנשים יגלו את האמת, הרכוש יילקח ממנו והוא יאבד את הכל.
לעומת זאת, החלק השני של המשפט מספר לנו על אדם שונה לגמרי, ואומר וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. למילה חָרוּץ יש כאן שתי משמעויות נפלאות: היא מתארת גם אדם שעובד קשה וביושר, וגם סוג של זהב טהור ומשובח. הפסוק מגלה לנו שהרכוש, כלומר ההוֹן, של אדם שעובד ביושר הוא יָקָר וחשוב. בניגוד לרמאי שמאבד את הכל, הרכוש של האדם החרוץ והישר נשאר איתו, מוגן ויציב לאורך שנים, ממש כמו זהב נוצץ שלא מתקלקל לעולם.