רכוש שהושג במרמה הוא זמני וחולף, בניגוד להון יציב הנרכש ביושר ובעבודה קשה. האדם הרמאי לֹא־יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, כלומר לא יזכה לצלות וליהנות מהשלל שהשיג, שכן הוא ייגזל ממנו או יברח מידיו כעוף שכנפיו לא נשׂרפו. בנוסף, מי שמשיג את הונו בגזל נאלץ להסתיר את צֵידוֹ ואינו יכול להציגו לראווה מבעד לחרך ולחלון. לעומת זאת, וְהוֹן־אָדָם יָקָר חָרוּץ מלמד כי הון המושג על ידי אדם שקדן וישר משתמר לאורך זמן ומוגן מפגעים. רכוש נכבד זה, הנרכש ביגיע כפיים, משול לזהב טהור ומשובח.
משלי, פרק י״ב, פסוק כ״ז
לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.