משלי, פרק י״ב, פסוק ה׳

עולמם הפנימי של בני האדם נגזר ממצבם המוסרי, כאשר מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מכוונות תמיד לעשיית מִשְׁפָּט, צדק אמיתי והצלת העשוק. בעוד שהצדיקים הולכים בדרך ישרה ורעיונותיהם הראשוניים פשוטים וגלויים, הרי שתַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים הן מערכות מורכבות ונסתרות של תכנונים שנועדו להפיל את קורבנותיהם במִרְמָה. מניעיהם של הצדיקים נובעים מיראה מהמשפט של ה' ומשאיפה לבסס צדק בעולם, בעוד שהרשעים אינם חוששים מכך ואף נאבקים בצדיקים ומתכננים להונות אותם. מנגד, ניתן להבין את הדברים על רקע הפער שבין המראה החיצוני לאמת הפנימית, כך שאדם הנראה כרשע עשוי לשאת בליבו כוונות טובות, ואילו מי שמציג חזות של צדיק עלול להסתיר תחתיה כוונות זדון מחושבות שנועדו להטעות את סביבתו.