אָדָם עָרוּם, שהוא אדם נבון ושקול, כֹּסֶה דָּעַת ושומר את חכמתו לעצמו מתוך ענווה, מזהירות מפני טעויות, או כדי לחלוק אותה רק עם הראויים לכך. לעומתו, אצל הטיפש וְלֵב כְּסִילִים נכנע לתאוות, ולכן הוא יִקְרָא אִוֶּלֶת ומכריז בקול על חסרונותיו ללא בושה, לעיתים תוך הבעת ספקנות כלפי הנהגת ה' כדי לתרץ את חטאיו. מנגד, גישה שונה מפרשת את המושג אָדָם עָרוּם כמתאר אדם רשע וערמומי, החוטא בזדון אך כֹּסֶה דָּעַת ומעמיד פנים שפעל בשוגג. במקרה זה, הטיפשים נופלים בפח לשקריו וקוראים למעשהו אִוֶּלֶת, מתוך אמונה מוטעית שפעל מתוך טיפשות ולא מתוך רשעות.
משלי, פרק י״ב, פסוק כ״ג
אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.