משלי, פרק י״ב, פסוק כ״ג

יצא לכם לפגוש מישהו שיודע המון דברים חכמים, אבל לא ממהר להשוויץ בהם מול כולם? שלמה המלך קורא לאדם חכם ושקול כזה אָדָם עָרוּם. אדם כזה הוא כֹּסֶה דָּעַת, כלומר, הוא שומר את החכמה שלו לעצמו ולא ממהר לפזר אותה. הוא עושה זאת מתוך ענווה, וגם כי הוא מעדיף לחכות ולהיות בטוח לגמרי שהוא צודק לפני שהוא מדבר, כדי לא לטעות ולהתבייש. הוא בוחר לשתף את הדברים החכמים שהוא יודע רק במקום המתאים ועם האנשים שבאמת מתאימים לכך. לעומת זאת, הכְּסִיל, שהוא אדם שהיצרים שלו מנצחים את השכל שלו, מתנהג בדיוק להפך. עליו נאמר וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת. במקום לשתוק ולחשוב, הוא מכריז בקול רם על האִוֶּלֶת שלו, כלומר על השטויות והטיפשות שלו. הוא בכלל לא מתבייש לפרסם את החסרונות שלו מול כולם, בלי לחשוב פעמיים.