משלי, פרק כ״ב, פסוק י״א

יצא לכם פעם לפגוש אדם שמרגישים מיד שהוא פשוט טוב באמת, גם מבפנים וגם מבחוץ? פירוש זה מתאר אדם מיוחד כזה, שהוא ההפך הגמור ממי שאוהב לריב ולעשות צרות. זהו אדם שהוא אֹהֵב, כלומר אוהב את האנשים שסביבו, ויש לו טְהָר־לֵב, שזה אומר שהלב שלו נקי לגמרי ממחשבות רעות. בגלל שהפנים שלו כל כך נקי וטוב, יש לו גם חֵן שְׂפָתָיו. המילים שיוצאות לו מהפה הן נעימות, ישרות ואמיתיות. הוא לעולם לא מדבר בצביעות כדי למצוא חן, אלא הפה שלו והלב שלו שווים והוא מתכוון באמת למה שהוא אומר. כשאדם מתנהג בכזה יושר ואהבה, התוצאה היא שרֵעֵהוּ מֶלֶךְ. אפילו מלך אמיתי ישמח שאדם כזה יהיה חבר או יועץ קרוב שלו, כי מלכים תמיד מחפשים אנשי אמת שאפשר לסמוך עליהם בלב שלם.