משלי, פרק ד׳, פסוק ב׳

תארו לעצמכם שאתם מקבלים מתנה ממישהו מאוד חשוב ומיוחד. איך הייתם מתנהגים איתה? בטח הייתם שומרים עליה מכל משמר ומתייחסים אליה בכבוד רב. למרות ששלמה המלך הוא זה שכתב את המילים הללו, ה׳ הוא זה שבעצם מדבר אלינו דרכו. ה׳ מסביר לנו על החכמה שאנחנו לומדים. המילה לֶקַח מתארת את החכמה והמסורת שאנחנו מקבלים מאחרים, כמו הדברים שאנחנו לומדים מההורים או מהמורים שלנו. לעומת זאת, המילה תּוֹרָתִי כוללת גם את הדברים החכמים שאנחנו מצליחים להבין לגמרי בעצמנו. ה׳ קורא לתורה לֶקַח טוֹב שהוא מעניק לנו במתנה, ולכן כתוב נָתַתִּי לָכֶם. למה התורה מתוארת כמתנה? כי לפעמים, כשאנחנו קונים משהו בעצמנו, אנחנו עלולים לזלזל בו קצת. אבל כשאנחנו מקבלים מתנה מאדם חשוב, אנחנו שומרים עליה מאוד. התורה היא מתנה נפלאה שקיבלנו בחינם ישירות מה׳, ולכן חשוב כל כך להעריך אותה ולא להקל בה ראש. בסוף ה׳ מבקש מאיתנו תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ. חכמים מסבירים שכאשר אנחנו רק מתחילים ללמוד, התורה עדיין שייכת לה׳. אבל אם נתאמץ, נשקיע ולא נעזוב אותה גם כשקשה בהתחלה, היא תהפוך להיות התורה שלנו ממש.