קרה לכם פעם שההורים או המורים נתנו לכם המון כללים, ושאלתם את עצמכם למה הם כל כך מקפידים עליכם? שלמה המלך, החכם באדם, עוצר לרגע את ההדרכות שלו ומשתף אותנו בזיכרון ילדות מרגש. הוא מלמד אותנו המון כללים על התנהגות טובה, והוא לא רוצה שנחשוב שהוא סתם מחמיר או כועס. לכן הוא מסביר שכל הכללים האלה מגיעים מאהבה עצומה, בדיוק כמו האהבה שהוא עצמו קיבל מאבא שלו, דוד המלך. דוד אהב את שלמה מאוד, ובגלל זה הוא לא ויתר לו וחינך אותו לדרך ישרה.
שלמה קורא לעצמו בֵן, כי המילה הזו קשורה למילה לבנות. הוא היה הבן העיקרי שעתיד לבנות את בית המלכות של אביו ולרשת את הכיסא שלו, וגם היה תלמיד קרוב שלמד את החוכמה של אביו. הוא מתאר את עצמו בתור ילד רַךְ, כלומר ילד צעיר שגדל באהבה, בפינוק וביחס חם ורחום.
אבל הרי לדוד המלך היו עוד הרבה ילדים, אז איך שלמה אומר שהוא היה וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי? הכוונה היא שעבור אמא שלו, בת שבע, הוא היה הבן המיוחד והאהוב מכולם. היא השקיעה את כל הזמן שלה כדי לחנך אותו, והאהבה המיוחדת הזו הקרינה גם על דוד, שהתייחס אליו ממש כמו אל בן יחיד. מתוך כל האהבה והחינוך האלה, שלמה מעביר את החוכמה שלו הלאה אלינו.