תהלים, פרק קל״ב, פסוק ג׳

דוד המלך נשבע שלא יתענג על נוחותו המלכותית עד שימצא מקום משכן לארון הברית. המילים אִם אָבֹא משמשות כלשון שבועה, ובה דוד מצהיר בדרך של הפלגה כי לא ימצא שלווה בתוך אֹהֶל בֵּיתִי, שהוא מבנה המגורים המפואר בירושלים או כילת המלכים הפנימית שלו. בנוסף, הוא נשבע אִם אֶעֱלֶה על עֶרֶשׂ יְצוּעָי, כלומר על מיטה המיועדת לעונג והמוצעת במצעים נאים כיאה למלך. דוד אינו מתכוון להימנע לחלוטין מכניסה לביתו, אלא להדגיש כי יסתפק בשינה ארעית ולא יישן שנת קבע מענגת כל עוד לא מצא מקום לה'.