נצחונותיהם של בני ישראל בכניסתם לארץ מגלמים את רצונו המוחלט של ה׳ ואת שליטתו בהיסטוריה. המערכה הצבאית לא התנהלה בדרך הטבע, שכן בני ישראל היו מעטים ועייפים לאחר שיצאו משעבוד ומשנות פרך, ואילו מולם עמדו אומות רבות וחזקות שישבו לבטח בארצם. הניצחון עליהם התאפשר אך ורק בזכות עזרתו והתערבותו של ה׳ [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מזהים את העמים והשליטים המוזכרים בפסוק: גּוֹיִם רַבִּים הם שבעת עממי כנען עובדי האלילים [מצודת דוד], ואילו מְלָכִים עֲצוּמִים מתייחס למלכי מדין, או למלכים שיוזכרו בפסוק הבא, כדוגמת סיחון ועוג [אבן עזרא].
מתעוררת השאלה מדוע ה׳ השמיד לחלוטין דווקא את המלכים הללו, שלא הצרו לישראל בעבר, בעוד שאת המצרים ששעבדו אותם הוא לא כילה לגמרי. התשובה לכך היא שהשמדת מלכי כנען לא נבעה מעונש על שעבוד, אלא נועדה אך ורק כדי לקחת את ארצם, שהייתה מיועדת לישראל מאז ומעולם [אלשיך]. בנוסף, האופן הניסי שבו התנהלו המלחמות הללו לא נועד כדי לחזק את אמונתם של ישראל, אלא הופנה כלפי אותם מלכים ועמים. מכיוון שאותם גויים סירבו להכיר את ה׳ דרך מערכות הטבע הרגילות, ה׳ נאלץ לשנות את סדרי הטבע ולהכותם בדרך נסית וגלויה כדי להוכיח להם את גבורתו [מלבי"ם].