השליטה המוחלטת והבלתי מוגבלת של ה' בכל רבדי המציאות מהווה את ההוכחה הברורה ביותר לעליונותו. בניגוד למלאכים או למערכות הכוכבים שאינם יכולים לפעול על פי רצונם העצמי אלא כפופים לרצון ה', ה' פועל בעולם ללא כל מניעה או הגבלה [רד"ק]. עובדה זו מוכיחה את ייחודו השלם; שכן אילו היו אלוהויות אחרות, השליטה ביקום הייתה מתחלקת בין אזורים או יסודות שונים, אך מכיוון שה' שולט ומבצע את כל חפצו בכל המקומות בו זמנית, ברור כי אין מי שיכול למחות בידו או להגביל את כוחו [אלשיך].
הפרשנים מדגישים כי הכתוב אינו מסתפק באמירה שה' ברא את השמים והארץ, אלא מצהיר כי הוא עושה את כל אשר הוא חפץ בתוכם [מלבי"ם]. גדולתו ניכרת בטבע עצמו ובממשלתו על כל העולם [ביאור שטיינזלץ], החל מבריאת האור, העננים והמאורות, ועד ליצירת כל רמות הקיום כדוגמת דומם, צומח, חי ומדבר [מלבי"ם].
לצד השליטה בטבע הרגיל, ישנה גישה המפרשת את עשיית חפצו של ה' כיכולת לשנות את חוקי הטבע לחלוטין. לפי תפיסה זו, פעולתו בַּשָּׁמַיִם מתבטאת ביכולת לבטל או לשנות את הכוח הטבעי שנמסר למערכות הכוכבים והמזלות, ופעולתו וּבָאָרֶץ משמעותה שינוי הטבעים עצמם [מאירי].
הכתוב מפרט את מרחבי השליטה וכולל גם את מקווי המים: בַּיַּמִּים הכוונה לאוקיינוס ולשאר הימים [רד"ק], וְכָל תְּהֹמוֹת הם עומק המים שמתחת לארץ [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון] וכן הנהרות [רד"ק]. גם במרחבים אלו באה לידי ביטוי יכולתו של ה' לשדד את מערכות הטבע, כפי שהתרחש היסטורית בקריעת ים סוף ובבקיעת מי הירדן [מאירי].