המילה ארצם מכוונת לארצותיהם של המלכים שהובסו – סיחון, עוג ומלכי כנען [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. החזרה הכפולה על המילה נחלה נועדה לפרש ולהדגיש כי הארץ ניתנה באופן בלעדי לישראל [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. מהותה של נתינה זו מבטאת התאמה פנימית: ה' העניק לאומה הנבחרת מכל העמים ארץ שהיא נבחרת מכל הארצות [רד"ק]. בנוסף, הגדרת המסירה כנחלה מלמדת על קביעות, שכן ה' העמיד את הארץ בידם בשלווה כנחלה גמורה ומוחלטת [מאירי].
הפרשנים מבהירים כי כיבוש הארץ והנסים שליוו את מלחמות יהושע לא נועדו רק כדי להפגין את גבורת ה', אלא נבעו ממחויבות להבטחה שניתנה לאבות האומה ומתוך אהבת ה' אליהם, כדי שיקבלו את נחלת אבותיהם הראויה להם [מלבי"ם]. ייעוד קדום זה מסביר את ההבדל הבולט בין גורל כנען לגורל מצרים; בעוד שפרעה לא נהרג וארצו לא נלקחה ממנו, מלכי כנען הושמדו וארצם חולקה. הסיבה לכך היא שרק ארץ כנען הובטחה לישראל עוד מימי האבות, ולכן מצרים נותרה לפליטה בידי יושביה [אלשיך].