הפסוק מתאר את ההגנה האלוהית המוחלטת על ירושלים ואת השפע והביטחון הנובעים ממנה עבור תושביה. המילה בריחי מתייחסת למוטות המונחים לרוחב השער כדי לנעול אותו [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחיזוק בריחי השערים אינו תיאור פיזי, אלא משל לשמירה אלוהית המבטיחה שאויבים לא יוכלו להתקרב לעיר או לכבוש אותה, כך שתושביה ישבו לבטח וללא פחד. אף על פי שהפועל חִזַּק נכתב בלשון עבר, הוא מתייחס לעתיד, כדרכן של נבואות [מאירי]. מנגד, יש המקשים כיצד ייתכן שלשערי ירושלים יהיו בריחים, הרי בנבואה אחרת נאמר ששערי העיר יהיו פתוחים תמיד. ההסבר לכך הוא שהבריחים אינם חומריים, אלא מהווים מעין חומת אש אלוהית שתקיף את העיר ותמנע כניסת זרים [אלשיך].
כתוצאה מהביטחון המוחלט, ה' מברך את יושבי העיר. ברכה זו באה לידי ביטוי בריבוי ילדים שיתגברו על האויבים [מצודת דוד], ובהצלחה בכל מעשה ידיהם [רד"ק, מאירי]. דגש מיוחד מושם על המילה בְּקִרְבֵּךְ, המלמדת על כך שהתושבים לא יצטרכו להרחיק נדוד למקומות אחרים כדי לחפש מזון או לצאת למלחמות, אלא ימצאו את כל הברכה והשפע בתוך העיר פנימה [מלבי"ם]. לפי הפירוש שהעיר מוקפת בחומת אש, הברכה הפנימית מבטיחה שתושבי העיר לא ייפגעו כלל מחום האש, וגם אם אוכלוסייתם תתרבה מאוד, הם לא ייאלצו לצאת אל מחוץ להגנת החומה, אלא ישמחו וישגשגו בביטחה בתוכה [אלשיך].