משורר התהילים פונה אל קהל המאמינים ומבקש לשתף אותם בעדות אישית על ישועתו, מתוך מטרה לחזק את ביטחונם בה'. המילה לְכוּ משמשת כאן כלשון זירוז והמרצה [רד"ק, מאירי], וניתן להבינה גם כקריאה שבה בני האדם מזרזים וקוראים זה לזה לבוא ולשמוע [רד"ק].
הקריאה מופנית אל כׇּל יִרְאֵי אֱלֹהִים, כאשר לצד ההבנה שמדובר בציבור המאמינים הכללי, יש המזהים קבוצה זו באופן ספציפי עם הגרים שעתידים להתגייר [רש"י].
המשורר מבקש לספר את הטובות והנפלאות שעשה ה' לְנַפְשִֽׁי, כלומר לו עצמו באופן אישי, שכן אלו הדברים שעליהם הוא יכול להעיד ממקור ראשון [ביאור שטיינזלץ]. מטרתו המרכזית בשיתוף החוויה הפרטית היא נטיעת תקווה. דוד פונה אל השומעים כדי לעודד את רוחם ולמנוע מהם להתייאש, מתוך תפיסה שאם ה' הושיע אותו כאדם יחיד, קל וחומר שיושיע את כלל ישראל. כאשר הקהל ישמע על הישועה הפרטית שלו, יתחזק ליבם והם יאמינו שגם להם ה' יעשה כדבר הזה [אלשיך, מצודת דוד].