הפרשנים מסכימים כי המילה אָכֵן משמעותה באמת או ללא ספק, בדומה לשימושה במקומות אחרים במקרא [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא]. בניגוד לכל ספק, המציאות הברורה היא שה' אכן שמע את התפילה והאזין לה [ביאור שטיינזלץ, מאירי].
מעבר להבנה הפשוטה של שמיעת התפילה, ישנם פרשנים המצביעים על רבדים עמוקים יותר באופי ההיענות האלוהית. גישה אחת מדגישה את המיידיות של קבלת התפילה. על פי פירוש זה, ה' שמע את התפילה מיד עם תחילתה, קיבל את חזרתו בתשובה של המתפלל והשיב אותו למעמדו ולמלכותו [מלבי"ם].
גישה נוספת מציגה תהליך כפול ומיוחד של חסד. בשלב הראשון, ה' "שמע" את התפילה עוד כשהייתה בגדר מחשבה בלבד, בטרם בוטאה במילים, וכבר אז מילא את הבקשה. בשלב השני, ה' הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי, כלומר האזין לקול הפיזי של התפילה לאחר שיצאה מן הכוח אל הפועל. ההקשבה לקול לא נועדה לצורך מילוי הבקשה שכבר נענתה, אלא משום שה' חפץ ומשתעשע בעצם שמיעת קולו של המתפלל [אלשיך].