קריאה משותפת להתבוננות במעשי ה' ובהשגחתו בעולם עומדת במוקד פסוק זה. המילים לְכוּ וּרְאוּ מבטאות פנייה של בני אדם זה לזה, המזמינים איש את רעהו לבוא ולהתבונן יחד [אבן עזרא, רד"ק]. יש המפרשים כי קריאה זו נאמרת במיוחד מפי עם ישראל, המעודדים זה את זה [מצודת דוד]. מנגד, יש הרואים בכך פנייה אל אומות העולם המחזיקות את ישראל בגלות, כאזהרה שלא יתהללו בשלוותם הזמנית, שכן ה' עושה משפט ומשלב בו גם רחמים [אלשיך].
ההזמנה היא להתבונן במִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, המוגדר כנוֹרָא עֲלִילָה. המילה עֲלִילָה משמעותה פשוט מעשים ופעולות [מצודת ציון], והיא מוגדרת לשונית בלשון נקבה [אבן עזרא]. עם זאת, אין מדובר בפעולות רגילות, אלא במעשים שהשורש שלהם נובע מתוך תכונות מוסריות. כאשר מדובר בה', אלו הן נפלאות הנובעות ממידות הצדק והיושר שלו [מלבי"ם].
הביטוי נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם מתאר את השפעת מעשי ה' על האנושות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמעשיו של ה' מעוררים יראה ומבטאים את השגחתו על כלל האנושות. ה' פועל באדם כרצונו במטרה להביא את הבריות לידי יראת שמים [רד"ק]. מתוך כך, על האדם לחשוש פן יימצא בו חטא, שכן כל מעשיו גלויים וידועים לפני ה' [רש"י]. לצד היראה והפחד, מודגש כי מעשיו הנוראים והנשגבים של ה' נעשים בסופו של דבר בעבור בני האדם ולטובתם [מצודת דוד], תוך השפעת השגחתו עליהם [מאירי].