מעשי הניסים ההיסטוריים של ה' משמשים עוגן של אמונה וביטחון, וממחישים את שליטתו המוחלטת בטבע למען הצלת עמו. הפרשנים מסכימים כי הפסוק סוקר שני אירועים מכוננים בתולדות העם: המילים הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה מתייחסות לקריעת ים סוף בעת היציאה מגלות מצרים, והמילים בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל מכוונות לחציית נהר הירדן בימי יהושע בן נון. העלאת זכר המעשים הקדומים הללו [אבן עזרא] נועדה להזכיר את הפעולות הנוראות שהטילו אימה על העמים מסביב [אלשיך].
נסים אלו טמנו בחובם משמעות כפולה. פעולה אלוהית אחת הביאה עמה שתי תוצאות מנוגדות: מחד גיסא, דין קשה, חורבן והכנעה של האויבים ושריהם הרוחניים, ומאידך גיסא, רחמים והצלה לישראל. קריעת ים סוף שימשה אות וסימן מטרים לכך שבאותו אופן פלאי יסייע ה' לעם גם בדרכם לכיבוש הארץ בחציית הירדן [אלשיך].
באשר למילים שָׁם נִשְׂמְחָה־בּוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשמחה מיוחסת לעם ישראל, ששמח בישועת ה' ובהוצאתו מן הגלות [רד"ק, מצודת דוד]. שמחה זו באה לידי ביטוי בעת חציית הירדן כאשר ארון הברית עמד בתוכו [אבן עזרא], ובהמשך במהלך כיבוש הארץ [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פירוש ייחודי מציע כי השמחה אינה של העם אלא של הים עצמו, אשר פגש בהתגלות ה' ושמח בה [רש"י].
מעבר למשמעות ההיסטורית, יש מי שרואה בפסוק רמז לימות המשיח. אזכור הניסים של קריעת הים והירדן נועד ללמד גם על הגאולה העתידית של גולי ישראל, שכן לעתיד לבוא יעשה ה' ניסים דומים ויעביר את עמו בנהרות בדרכם חזרה לארצם [מאירי].