השגחתו של ה' על העולם אינה פוסקת לעולם, גם כאשר נדמה שהרשעים שולטים באין מפריע. הפסוק משרטט את שלטונו הנצחי של ה', את מבטו הבוחן את מעשי אומות העולם, ואת מפלתם הבלתי נמנעת של המורדים בו.
ההכרזה כי ה' מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם מתייחסת לשלטונו הנצחי, שכן המילה "עולם" במקרא משמעותה נצח וזמן [אבן עזרא]. הפרשנים נחלקים לגבי מועד התגלותה של גבורה ושלטון אלו. גישה אחת מסבירה כי ה' מושל בגבורתו על העולם כולו כבר עתה [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך הבטחה לעתיד: כאשר ה' יוציא את ישראל מן הגלות, שלטונו יוכר על ידי כל העמים ללא הפסק, בדומה להבטחה "והיה ה' למלך על כל הארץ" [רד"ק, מאירי]. פרשנות ייחודית מציעה כי "גבורתו" של ה' מתבטאת דווקא באורך אפו ובסבלנותו העצומה, בכך שהוא נושא ומכיל את מעשיהן של אומות העולם שהחריבו את היכלו והגלו את עמו, מבלי להחריבן מיד [אלשיך].
מתוך עמדה זו של שלטון, עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה. הפועל תִּצְפֶּינָה נגזר מלשון צפייה והבטה [מצודת ציון]. ה' צופה ומשגיח באופן תמידי על מעשי האנשים כדי להשיב להם גמול על פי מעשיהם ולהעמידם במקומם הראוי [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באופן ספציפי, השגחה זו מתמקדת בבחינת התנהגותן של אומות העולם כלפי עם ישראל בגלות, מתוך מטרה להענישן על הרעה שגרמו לו [אלשיך, מאירי].
בעקבות השגחה זו, מובהר גורלם של הַסּוֹרְרִים – אלו שסרים מדרך הטוב ואינם שומעים בקול ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ובפרט האומות והשליטים שהצרו לישראל, דוגמת פרעה ועמו [אלשיך, מאירי]. עליהם נגזר כי אַל יָרוּמוּ לָמוֹ, כלומר ידם לא תהיה רמה והם לא יזכו להתרוממות ולשררה [רש"י, מצודת דוד]. אף על פי שה' מאריך להם אף בעולם הזה, בסופו של דבר הוא ישפיל אותם ביום הדין [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
יש לציין כי המילה נכתבת "ירימו" אך נקראת "ירומו" [מנחת שי]. בעוד שהקריאה מתארת את מצבם של הרשעים שלא יתרוממו בעצמם, הכתיב מאפשר קריאה נוספת ולפיה המילה לָמוֹ מוסבת על עיניו של ה'. לפי פירוש זה, אל למורדים "להרים" את עיניו של ה' ולגרום לו להביט בהם מתוך מחשבה יהירה שהם מורמים ונישאים מעל העולם השפל [מלבי"ם].