קרה לכם פעם שמישהו הציק לכם או ניסה לפגוע בכם, וכל כך קיוויתם שהוא פשוט יבין שהוא טועה ויעזוב אתכם בשקט? דוד מתפלל לה׳ על האנשים שרודפים אותו ומבקש יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ. הוא מקווה שכאשר האויבים יראו שה׳ ניצב לצידו ועוזר לו, הם יתאכזבו מאוד, ירגישו בושה גדולה, ופשוט יפסיקו את המעשים הרעים שלהם כי יבינו שאין בהם שום תועלת.
דוד מזכיר בתפילה שלו שני סוגים של אנשים שפוגעים בו. המילה שֹׂטְנֵי מתארת אנשים ששונאים ומחפשים להאשים אותו. כשהוא אומר שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי, הוא מתכוון לאנשים שפעם היו אוהבים וחברים שלו ולצערנו הפכו לשונאים, וכשהוא אומר מְבַקְשֵׁי רָעָתִי, הוא מתכוון לאויבים רגילים שתמיד היו נגדו.
בסוף, דוד מבקש שהאנשים האלה יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה. המילה יַעֲטוּ פירושה יתעטפו או יתכסו. דוד משתמש כאן בציור יפה כדי להסביר שהבושה על המעשים הרעים שלהם תקיף אותם מכל הכיוונים, ממש כמו שבגד ומעטפת מכסים ועוטפים את הגוף של האדם.