נסו לחשוב על רגע שבו הרגשתם שאין לכם כוח לעשות כלום, ודווקא אז מישהו צחק עליכם ואמר שתישארו לבד ואף אחד לא יבוא לעזור לכם. כך מרגיש המשורר. הוא נמצא בצרה כפולה: גם הגוף שלו חלש מאוד, וגם האויבים שלו לועגים לו וחושבים שה׳ עזב אותו לחלוטין.
מתוך חוסר האונים הזה, הוא פונה אל ה׳ ומבקש: אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. הוא מתחנן שה׳ לא יתעכב, כדי שהאויבים לא יחשבו בטעות שה׳ באמת נטש אותו, אלא יראו שה׳ תמיד קרוב. המשורר נאחז באמונה חזקה, והוא יודע שגם כשלו עצמו כבר אין כוח, לה׳ תמיד יש כוח להושיע. לכן הוא מסיים את בקשתו במילים לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, כלומר, אנא מַהֵר לבוא ולעזור לי.