יצא לכם פעם לשיר שיר מרוב שמחה, ולהרגיש שהמילים יוצאות לכם ממש עמוק מתוך הלב? כשאנחנו רוצים להודות לה׳ באמת, אנחנו עושים את זה עם כל החלקים שלנו. המילה תְּרַנֵּנָּה מתארת את השמחה והשירה של השפתיים שלנו. בזמן שאנחנו מנגנים בכלי זמר, השפתיים מצטרפות ושרות, וזה דבר מיוחד מאוד שהגוף שלנו זוכה להלל ולשבח את ה׳.
אבל שירה אמיתית לא נשארת רק בחוץ. המילים וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ מראות לנו שגם הנפש מצטרפת לשירה. נוצר חיבור מושלם בין מה שהפה אומר לבין מה שהלב מרגיש. אנחנו לא שרים סתם ככה, אלא התודה בוקעת ממעמקי הלב ובכוונה גדולה. ומדוע הנפש שרה ושמחה כל כך? כי ה׳ פדה אותה, כלומר הציל את האדם מצרה, ועל כך אנחנו מודים לו בשירה אחת שלמה של הגוף ושל הנפש גם יחד.