המשורר השרוי בייאוש מדמה את קיומו המייסר למצבם של המתים, אשר זכו לשחרור מוחלט מסבל ומעול. הוא מכריז בַּמֵּתִים חׇפְשִׁי, שכן הם פטורים רוחנית מקיום מצוות ומשוחררים גשמית מייסורי העולם ומשעבוד. המשורר חש כְּמוֹ חֲלָלִים שנהרגו מפצעיהם והם שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד, כלומר ה' אינו עוסק בהם כעת, אף שיפקוד אותם בעתיד ביום תחיית המתים. מצב זה שבו וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ, כלומר נכרתו, מבטא ניתוק כפול: מחד גיסא הם הורחקו מראיית טוב ה' ומקיום מצוותיו, ומאידך גיסא הם זכו למנוחה ממכת ידו המענישה, בניגוד למשורר שעודו סובל בחייו.
תהלים, פרק פ״ח, פסוק ו׳
בַּמֵּתִ֗ים חׇ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים ׀ שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.