תהלים, פרק פ״ח, פסוק ה׳

הדובר שרוי בחוסר אונים כה מוחלט, עד שבעיני סביבתו הוא נתפס כמת, ולכן הוא מעיד נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, כלומר כאדם שירד אל הקבר. מצב זה נובע מעוני כבד וחולשה גופנית, או ממצב שבו חולה משותק אינו מסוגל לאותת לסובביו כי הוא חי בעודם מתכוננים לקוברו. במובן הלאומי, תיאור זה משקף את עם ישראל בגלות הנחשב כמת בין האומות מרוב צרות, או מצב של ירידה לאבדון ללא תקומה. מתוך המצוקה הוא מצהיר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל, אדם חסר כוח לחלוטין שאינו מסוגל להושיע את עצמו. תחושת החולשה כה קשה, עד שנדמה לו כאילו מעולם לא היה בו כוח ואף אין לו יכולת מינימלית לבקש תיקון למצבו.