רות, פרק א׳, פסוק ז׳

עזיבתה של נעמי הותירה חלל רוחני וכלכלי ניכר בעיר, ומנגד ביטאה את תשוקתה העזה לארץ ישראל כשיצאה מיד ללא שומרים. וַתֵּצֵא מִן־הַמָּקוֹם יחד עם שארית משפחתה, כאשר בתחילה סברה כי וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ רק כדי ללוותה מחוץ לעיר מתוך נימוס, אך עד מהרה הבינה שכוונתן לדבוק בה לחלוטין. וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ יחפות מתוך עוני מרוד, כשהן ממהרות לתקן את חטא עזיבת הארץ ואף עוסקות תוך כדי הצעידה בהלכות גרים ובאתגרי הגיור. נעמי החליטה לָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה למרות הבושה שחשה ממצבה כדי למצוא תמיכה לכלותיה ולקבל עליה את דין ה', בעוד שעבור הכלות המואביות שיבה לארץ זרה זו סימלה עזיבת אלילים וחזרה בתשובה.