רות, פרק א׳, פסוק ט״ז

רות מבקשת מנעמי אַל־תִּפְגְּעִי־בִי, כלומר אל תפצירי בי לעזוב ואל תדחי אותי במידה שתרחיק אותי מהגיור ותגרום לי נזק רוחני. היא מבהירה לגבי האפשרות לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כי גם אם תיאלץ להיפרד מנעמי, היא ניתקה לחלוטין את קשריה עם מואב ותמשיך בדרכה להתגייר ביהודה. בהכרזתה כִּי אֶל־אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, רות מקבלת על עצמה את דרישות ההלכה שנעמי מציגה בפניה, דוגמת שמירת תחומי שבת, הימנעות מהליכה למופעי גויים והקפדה על הלכות ייחוד וצניעות. לבסוף, באומרה עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, היא מאמצת את כלל המצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, תוך נטישה מוחלטת של העבודה הזרה ואמונה שלמה בה'.