המסע הארוך ממואב ליהודה מגיע לנקודת שיא דרמטית עם כניסתן של שתי נשים בודדות ועניות אל העיר. מעבר חד זה, מחיי עושר ומעמד לשפל של עוני ויתמות, נחשף לעיני כל תושבי המקום ויוצר זעזוע עמוק בקרב הקהילה.
הכתוב מתאר כי וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם, מסע שארך ככל הנראה ימים אחדים, כאשר הן צעדו שישה ימים ונחו ביום השבת [ביאור שטיינזלץ, מנחת שי]. המילה שְׁתֵּיהֶם מדגישה את האחדות המוחלטת ביניהן. הפרשנים מסכימים כי מילה זו באה ללמד על חיבתם של הגרים לפני ה׳; מרגע שרות גמרה בדעתה להתגייר, היא הושוותה לנעמי ביראת שמים, באמונה ובצדקות, ושתיהן צעדו בלב אחד לעבר מטרה משותפת [תורה תמימה, צאינה וראינה, רש"י, אגרת שמואל].
באופן חריג, המילה שְׁתֵּיהֶם נכתבה בסיומת זכרית (במ"ם) ולא בסיומת הנקבית המצופה (שתיהן). יש המסבירים כי מאחר שאין זה נהוג או בטוח ששתי נשים יצעדו לבדן בדרכים, הן שינו את לבושן לבגדי גברים כדי שעוברי אורח לא יזהו אותן, וה׳ שמר עליהן בדרך נס מפגיעה [אגרת שמואל]. בנוסף, ציון העובדה שרק שתיהן הלכו יחד, מבליט את הניגוד החד לעברה של נעמי; בעוד שבעבר יצאה מביתה מוקפת בעבדים, שפחות ופמליה גדולה, כעת היא שבה כענייה ועזובה כשרק כלתה מלווה אותה [מלבי"ם].
וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כׇּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן, העיר כולה רעשה וגעשה. הסיבה להתקהלות ההמונית דווקא באותו הרגע מוסברת על ידי רוב הפרשנים כהשגחה אלוהית מדויקת: באותו היום ממש הלכה לעולמה אשתו של בועז, מנהיג ושופט העיר. כל תושבי העיר התקבצו כדי לגמול לה חסד אחרון וללוותה לקבורה. בדיוק בשעה שהוציאו את המתה מביתה, נכנסו נעמי ורות לעיר. כך נוצר מצב שבו העיר כולה הייתה עדה לחזרתה של נעמי [תורה תמימה, צאינה וראינה, רש"י, אגרת שמואל]. המילה וַיְהִ֗י מרמזת גם על קולות הנהי וההספד שנשמעו בעיר באותה עת [אגרת שמואל].
גישה נוספת מסבירה שהרעש והתדהמה נבעו מעצם העובדה שנעמי בחרה לשוב דווקא לבית לחם. תושבי העיר, שהכירו את עושרה הרב בעבר, נדהמו מכך שלא בחרה ללכת למקום זר כדי להסתיר את חרפתה, אלא שבה למקומה בבגדים קרועים וברגליים יחפות [אגרת שמואל]. יש המוסיפים שהסערה קמה משום שנעמי, האישה הצדקת, חזרה כשהיא מלווה באישה מואבייה [אשכול הכופר].
מתוך ההמון נשמעה הקריאה: וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי. נשות העיר, שהכירו אותה היטב, הן אלו ששאלו זאת בתדהמה [אגרת שמואל]. אלימלך ונעמי היו מגדולי ועשירי הדור [אבן עזרא, תורה תמימה]. התושבים הסתכלו על האישה שעמדה מולם ושאלו בפליאה: האם זוהי אותה אישה שהייתה רגילה לנסוע בכרכרות מפוארות וכעת הולכת יחפה? האם זו האישה שפניה האירו מרוב כל טוב, וכעת עורה מצופד ופניה חולות ומשנות צורה עקב ייסורי העוני הקשים? [צאינה וראינה, רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, רות שהייתה לצידה נראתה יפה ומרשימה, והיו מבין התושבים שהביטו מרחוק ותהו שמא האישה היפה והצעירה היא נעמי שהכירו מן העבר [אגרת שמואל].
השאלה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי טמנה בחובה גם ביקורת נוקבת. משמעות השם "נעמי" היא אישה שמעשיה נאים ונעימים. תושבי העיר תהו כיצד ייתכן שאישה שמעשיה כה נאים סובלת עונש כה כבד. הם ראו במצבה עדות לעונש אלוהי על כך שעזבה את ארץ ישראל לחוץ לארץ בשעת משבר. אלימלך ברח מהארץ לא בגלל חוסר במזון, אלא מכיוון שהיה עשיר וחשש שעניי העיר יצבאו על פתח ביתו ויכלו את רכושו, ונעמי נענשה משום שלא מיחתה בידו והסכימה למעשיו [תורה תמימה, רש"י, נחל אשכול]. בתגובה למבטים ולשאלות, נעמי מצדיקה עליה את הדין, ומודה שמעשיה כבר אינם "נעימים" וכי ה׳ שפט אותה בצדק על חטאיה [צאינה וראינה, אשכול הכופר].